א
הסער לא גבר. אך שבעתים
סגרה העלטה על התרנים.
וזועפים וחתומי שפתיים
צופים לתוך הליל הספנים.
ואין דרך במים רבים.
לו אך כוכב אחד דרך עלינו!
לו אך הביא הרוח בכנפיו
ריחו של איזה חוף! לו אך נלאינו
עד חלומות על בית ועל טף!
כי אין דרך במים רבים.
רבוא לילות בעלטה וסער –
כבר אין אומר: אשרי המאמין.
כבר אין רוטנים ומוכיחים בשער.
כבר אין בנינו מאמין.
אין דרך במים רבים.
אין מדליק כוכבים בשמים.
אין ארץ, אין חוף, אין חלום.
רק לילה וחושך על פני המים.
ב
כל רבותינו אילמים,
מנחמינו – פיהם בלום,
ונגעו דמים בדמים
ביום האימים.
כל מבויינו סתומים
והסהר פגום.
והלכו סומים אל סומים
בנתיבות עקומים.
והספר ההוא חתום.
ואשר נפל לא יקום.
אבל באחרית הימים
תהיה אחרית הימים.
ג
וכבר יודעים הכול כי אין יבשת,
וכבר ברור שלא יהיה כוכב.
בלבב ימים תועה ספינה נואשת,
האלוהים שכח את מלחיו.
אבל פתאום כגשם ביום קיץ,
כאהבה גדולה בלא בושה,
אבל פתאום אני אבוא אליך,
אל חיק חופיך, ארץ חדשה.
חכי, חכי לי, כי אבוא אליך,
כי יש נתיב אחד בכל שביליך –
כוכב שביט קורע את לילי –
חכי, מחר אני אבוא אליך
לגלותך, אמריקה שלי.
קטע מהשיר בקולו של הלל:
