התגלות
- Hilel Resnizky
- 7 ביוני 2006
- זמן קריאה 1 דקות
אמש, בשעות קטנות של ליל
התגברה על תודעתי עייפות ללא גבול
וייפלו המסכים וייחתך התיל,
וייפרץ חדר - חדרי הנעול.
ויופנו עיני פנימה, נגד טבעם,
ותיראה נפשי בעצם עירומה,
ותיפול מסכת הדורות מאדם
ותתגלה נפשי, ראשונית וקדומה.
ואכסה בפחד את עיני ההפוכות
ואציץ, בין אצבעות בנפשי,
ויישמעו קולות – והם קולות שלי -
המגיעים אלי בעוד אוזני אטומות.
ותיראה נפשי רוחשת נחשים
ותתגלה מערה רוחשת אריות
ואצעק, ואחבוט את ראשי בקירות:
זה אני! זה אני! זאת נפשי!
התעוררתי לפתע. והכל במקומו.
במקומן העיניים, הנפש במקומה
עוטה מגן פלדה וחולצה רקומה
ונעלמו החיות ונאלמו הקולות.
אך היום אחפש את חברת האנשים
ואשתוקק לחברת בני אדם,
כי אחשוש להישאר לבדי
ולגלות את נפשי מחדש.
1956-7
תגובות