חייל במילואים בליל חורף בגשם במבצר

בתיק המילואים הכנת, זה שבוע

כלי רחצה, מגבת ולבנים.

ודבורה עוד הוסיפה ,כמנהגה הקבוע,

מעטפות ונייר, עוגיות וסדינים.

הרוח מסביבך בזעם משתוללת,

בשליחות אלוהי המדבר,

זורקת בך חול, נוגסת ומייללת,

ונוגסת בך ובמבצר.

בארנקך התמונות שצילמת בקיץ,

של דבורה ושילה, של שירלי ולינור.

התמונות בכיסך כשימורים של בית,

כהצצה בשמש בהיפסק האור.

כבו אורות הגדר. הפסקה ממושכת,

עלטה מאיימת סביב.

אתה עוד תיתקל בגדר המערכת!

איך נראה המבצר באביב?

שיחת הטלפון נותקה, אבל שמעת

שהכול כשורה וזה מספיק דיו.

בעוד שלושה שבועות כבר לא תהיה למטה

ותחזור אל נופך, אל ביתך בצפון.

המבצר, כמסגד, נושא כיפות למעלה

ומזמר לו שירי נשמה,

אך שירת המבצר אינה תפילה לאללה,

כי אם תהילה לאלוהי מלחמה.

מחר עוד תורנות – כלים של צוהריים -

וטוב שאין מבקרים כפי שהיו שלשום.

אם השני יזדרז, תגמור אחת ושתיים

ותספיק עד חמש לישון וגם לחלום.

המבצר, כחרק, זוקף את האנטנות

ומנסה להערים על כולם:

על האויב מצפון, על האויב שעודנו

אם, חלילה יוקרב שלום לחלום שווא.

כמה שנים עדיין תחזור לכאן בחורף?

משורה תשחרר רק... זיקנה.

עם היד על הלב, נעים יותר בעורף.

אך נעים גם חובה כתקנה.

ואתה עוד עומד וסופג את הרוח

וקולט את הגשם וצופה בברקים.

ככה זה - איש מילואים - לא תוכל עוד לנוח,

כי עליך ניתנת – עדיין!!! - מדינת היהודים.

חנוכה תש"ם