סיגריה‏

שלמה בן יהודה (יודלמן) הגיע לכפר בלום עם עוד כמה חברים מדפנה בשניים בנובמבר‏‏ אחרי הצהרים. לא היו לבד.‏‏ למקום הגיע זרם בלתי פוסק של אנשים: חברי ההתיישבות, אנשי סולל בונה, פלוגת נוטרים,‏‏פלוגה מהפלמ"ח, שומרי שדות שהביאו את סוסיהם. כמובן גם אנ‏‏שי הקיבוץ החדש שעומד לעלות על‏‏ הקרקע, בלילה זה, בגדה השנייה של הירדן, שני קילומטרים דרומית מכפר בלום.‏‏ הרגיש כעין אח בוגר לאותם חברים. הוא אכן היה מבוגר מהם, בן שלושים וחמש‏‏. לעומת הגרעין שחבריו הבוגרים היו לכל היותר כבני שלושים. ‏‏קיבוצו‏ - ‏דפ‏‏נה ‏– ‏גם הוא היה ותיק יותר. נוסד ב1939‏. חולית פלמ"ח מדפנה הספיקה עוד‏‏ לעזור לבריטים להשתלט על סוריה ב1941 ‏כפר בלום, שם התכנסו כולם נוסד ב1943‏. היישוב היהודי ‏‏האחרון באזור‏ - ‏להבות ‏– ‏שמונה קילומטר מזרחה, הוקם שנה קודם.‏ ‏מלבד אנשי הגרעין המייסד ‏ -‏כמאה במספר‏ - ‏ה‏‏גיעו עוד ארבע מאות איש. היו אלה אכן ימים הרי‏ ‏גורל.‏

‏בשנים אלה כולם מדברים גבוהה, גבוהה. עברית מליצית. לא רק אלה שלמדו כמוהו, בעיירה, ‏‏בגימנסיה עברית. גם אנשי הגרעין החדש, בני תרבות אחרת מרכז אירופית מדברים עברית מליצית – ‏ואם לא גרמנית מליצית. ‏‏לא השפה קובעת‏‏. אלא הזמן. זמן שבו האדם היהודי לוקח את גורלו בידיו. "דיינו לבנות ‏‏פירמידות לכל פרעה ובכל מדינה, הזמן כבר הגיע, כיהודים וכבני אדם, להשתחרר מגלות הנצח ומנצח ‏‏בושה". מלים נמלצות שהוא מתרגם לעצמו מיידיש, שפת ינקותו אך הן, לדעתו תקפות ואמיתיות. הוא‏‏ חבר ה"הגנה‏‏" והספיק לשבת בכלא הבריטי.‏ ‏אגב מלים. מישהו בדפנה טען שטרומפלדור לא אמר את מה שיוחס לו :"טוב למות בעד ארצנו". ‏‏זאת למרות שרופאו, שעמד לידו, אכן מעיד שאלה מילותיו האחרונות. הוא זוכר במעומם שראה שיר של ‏‏הורציוס בלטינית, כמובן, שגרס "מה נאה ומכובד למות למען‏ ‏המולדת". כן. כך במפורש כתב הורציוס.‏‏ זה לא מנע ממנו לברוח משדה הקרב. אבל משוררים מחויבים למלים יפות ולא למעשים יפים ייתכן ‏‏שטרומפלדור לא תפס פוזה אלא נזכר, בשעת מותו, בשיר של הורציוס. אולי ימצא בין מאות הבאים‏‏ אדם הבקי בשירה הלטינית שיוכל לאשר לו את מה שז‏‏כרונו מעלה. האם זה חשוב? טרומפלדור וחבריו‏‏ הוסיפו את עמק החולה למנדט הבריטי ואתו לבית הלאומי היהודי. ואם הוא פלט קללה רוסית או ביקש‏‏ מים זה גורע את עמק החולה ממפת ההתיישבות? הנה פעם ראשונה בהיסטוריה החדשה שהיהודים ‏‏עושים ונותנים לגויים לדבר. אחד מחברי הגרעי‏‏ן המייסד מת ב"ליל הגשרים". מי יודע מה היו דבריו ‏‏האחרונים?‏ ‏זמן חדש. ההיסטוריה משנה את הקצב. במקום לרכב על סוס, היא קופצת על מכונית, אולי על‏ ‏מטוס. ‏

‏יש מעבר חד מהשואה אל המאבק לעצמאות. הוא עוד זוכר את כרזת ההסתדרות לאחד במאי‏‏ לפני שנה: צלב הקרס השולט באירו‏‏פה קורס וממנו יוצאת שיירה של יהודים המצטרף ליישוב, בדמות‏ ‏פועל עברי. זה היה עוד לפני כניעת גרמניה בשמונה במאי. אבל הכל היה ברור. ההיסטוריה, ההיסטוריה ‏‏היהודית דוהרת. ‏‏הבריטים מנסים לעצור אותה. הנה תכננו את "מבצע ברודסייד". ביום אחד יפלשו לישובים‏ ‏החשודים ‏‏בהחזקת מחסני נשק, יעצרו את מפקדי ההגנה ומנהיגי היישוב. ב29 ‏ביוני השנה עשו ליהודים‏‏, כמתוכנן, שבת שחורה. אלא מה? ליהודים הייתה תוכנית המבצע על נספחיה. כמעט שלא נעצר מפקדי‏ ‏ההגנה ועלו, במקרה, על מחבוא נשק אחד, בקיבוץ יגור. ‏‏הבריטים מנסים לעצור את העלייה.‏‏ הטילו מצור על חופי הארץ. ובכל זאת העלייה נמשכת‏‏. בסוף אוגוסט התחילו לגרש את המעפילים לקפריסין. העלייה תימשך.‏‏ עכשיו הוא בחזית שלישית: ההתיישבות. הוא לא לבד.‏‏בינתיים זונח את מחשבתו הראשונה ‏ –‏למצוא בין חמש מאות העולים על הקרקע אחד יודע ‏ -‏כי שמע שמיש‏‏הו קורא בשמו: שלמה.‏‏ מתברר שזה לא הוא אלא אחד הנוטרים. ‏‏הוא קושר שיחה אתו.‏‏ השני הוא צעיר ממנו. גם קצת רזה ממנו. בן עשרים ושלוש מתברר.

- ‏אתה צבר?‏

- ‏נולדתי בבצרה‏

- ‏אבל העברית שלך טובה.

המבוגר מעלה בנפשו אפשרות שגם הוא למד , כמוהו, בגימנסיה עברית.

- ‏‏ע‏‏ליתי כילד ולמדתי בבית ספר בארץ‏.

- המשכת בגימנסיה?

- ‏לא.

זאת לא הייתה שאלה אינטליגנטית. הבחור לא נראה בוגר ‏‏גימנסיה. ואולי זאת סך הכל דעה קדומה.

- ‏לא.

- למדתי חשמלאות.

- ‏ועכשיו?‏

- ‏אני נוטר.

- ‏אתה נשוי?

‏הבחור מחייך.

- ‏‏למה למהר?

- אתה מאין אתה‏?

- ‏מקיבוץ דפנה, כאן באז‏‏ור. איפה המשפחה שלך?‏

- ‏בשכונת התקווה.

שלושה ניגשים אליהם, להעביר את הזמן, עד שיגיע הרגע. ‏‏מתברר שהם מהגרעין המייסד. היו בנהרייה, ב"עצמאות" עד שקיבלו את הקצבת הקרקע.‏ ‏שש שנים חיכו עד שזכו. קודם הספיקו להיות בהכשרה בכפר גלעדי. הגרעין מוכר כ"אגודה שיתופית"‏‏ על י‏‏די ממשלת פלשתינה (א‏-‏י) עוד מינואר ארבעים ואחת.

- ‏ובכל זאת התלבטנו. היו לנו כמה הצעות. אחת אפילו באזור תל אביב. יש לנו כבר סנדלרייה‏‏ ואנשיה רצו להגיע לשם. העדפנו את זוויה, כאן בעמק החולה. אדמה טובה ומים בשפע. נחום הורוביץ, ‏‏מכפר גלעדי בא לאסיפה והצליח לשכ‏‏נע .

‏מי שמספר הוא גד שנקרא גם וילי. מתברר שלצ'כים האלה יש שני שמות. לא הצליחו להיפרד‏‏ משמות הגלות שלהם: משה ‏–‏ פראנטא, גד ‏- ‏וילי, גרשון ‏– ‏בלו. ‏‏השם האחרון מעורר תמיהה. מילא פראנטא, וילי. מה זה באלו? באיזו שפה? זה לא נשמע לא‏‏ גרמנית ולא צ'כית. ‏‏באלו, כך מתברר, ה‏‏וא שמו של הדוב המשמש כמדריך למוגלי ב"ספר הג'ונגל". ואכן גרשון - ‏‏באלו היה מדריך בתנועת הנוער "המדריך".

‏‏לא. אין ספק. גם אם באלו לא גמר גימנסיה, הוא גמר גימנסיה. הוא זכר במעומעם, את שירו ‏‏של הורציוס. הוא צעיר משלמה. בעשרים וחמישה לחודש יהיה בן שלושים.

‏‏זאת‏‏ יהדות אחרת. לא זאת שהכיר שלמה במולדתו, ליטא. באלו נולד, כמו וילי, בצ'כיה, ‏‏אבל באזור הסודטים. כך שמדבר גרמנית. בצ'כיה היה בתנועה "תכלת לבן". את "מיין קאמפף" של‏‏היטלר קרא במקור בהיותו בן שש‏ - ‏עשרה הגיע לגרמניה בשלושים וחמש. הבין שהיטלר יגיע לצ'כיה.‏‏ב‏‏שלושים ושמונה‏ – ‏והוא בחור בן עשרים ושתיים‏ – ‏הקים את ארגון עליית הנוער בצ'כיה. קבוצת "תכלת‏–‏לבן " הראשונה עלתה מצ'כיה בספטמבר. בין וועידת מינכן לפרוץ המלחמה הצליח לשלוח להכשרה ‏‏בדניה ובאנגליה נערים מתחת לגיל עליית נוער. ההיסטוריה היהודית לא העניקה לנו זמן ‏‏ה‏‏צ'כים הם גבוהים. לכל הפחות שניים מהם: ווילי ובאלו. ‏‏לווילי יש אפילו עבר צבאי. גם הוא היה כמו האחרים ב"תכלת לבן" שם נתנו לו להבין השליחים ‏‏שכדאי לרכוש הכשרה צבאית. שנתיים וחצי היה בצבא הצ'כי. כיצד הגיע ל"תכלת לבן"? כשהיה בר‏‏ מצווה קיבל במתנה את "אלט נוילאנד‏‏" של הרצל. הספר והאנטישמיות שחש בין חבריו הנוצרים הביאו‏ ‏אותו לציונות.‏‏ לפראנטא יש מספיק הומור כדי לספר על כישלונות. כאשר הגיע לגרעין שהיה בהכשרה בכפר ‏‏גלעדי החליטו החברים שהוא המתאים לצאת לרעות עם עדר הפרות. פרות הוא ראה עד עכשיו בספרים. ‏‏אבל אז בשלושים ותשע ‏‏הוא היה בחור ממושמע. עליך להיות פטיש או מסמר, לפי צורך התנועה. כך‏ ‏שהוא יצא עם עדר הפרות. רק שהפרות לא חזרו אתו. בחמש אחרי הצהרים הזעיקו את חברי כפר גלעדי ‏‏להחזיר את הבהמות הסוררות הביתה. הוא לא נשבר והמשיך ברעיית צאן. אפילו בנה לעצמו חליל רועים. ‏‏לאחר זמן הח‏‏ליט שבכל זאת כדאי לעסוק בבניין. הלימודים שלו הוכיחו שלבנים אינן בורחות. הוא גם ‏‏יודע לספר שהיישוב ייקרא נאות מרדכי, על שם איזה מנהיג של הקהילה בארגנטינה שתרמה ארבעים‏ ‏אלף לירות שטרלינג לקרן הקיימת בתנאי זה. הם אינם מתלהבים. אבל עובדה. כפר בלום נקראת על שם‏‏יהודי צרפתי. אולי בכל זאת ימשיכו לתרום כסף‏

- ‏של מי הקרקעות?‏

‏בלו מתמצא:‏

- ‏הקרן הקיימת קנתה אותם מאיזה אמיר פאור שיושב בוואסט. אי שם בסוריה ברמת הגולן‏ ‏לאמיר בית גדול. אחוזה. אין לו עניין לו באחוזה ולא באריסים. קמאל אפנדי תיווך. האריסים קיבלו כסף.

- ‏מה י‏‏עשו בכסף? ישקיעו במניות

- ‏גד לא בטוח שהאיכרים בזוויה יקבלו מה שהוסכם בוואסט.

- ‏גם אם קיבלו כסף רואים בנו פולשים. הם באים עם עדרי הג'מוסים לירדן בדיוק במקום המיועד‏‏ להתיישבות יש שבע מאות וחמישים תושבים. לא במקרה התרכזנו חמש מאות איש.

- ‏אולי נטה את הירדן‏

- ‏מצי‏‏ע פראנטא בצחוק.

‏‏לבאלו יש טיעון נוסף, מעבר לבעלות תושבי זוויה הם, כמו רוב תושביו הערביים של העמק‏‏ מבני הע'ווארנה. ואלה גם חדשים באזור. התיישבו באמצע המאה הקודמת. אינם פלאחים טיפוסיים. גרים ‏‏בבקתות עשוי מחצלאות גומא או בוץ.

‏ השיחה נפסקת. כבר לילה. לא לשם שיחות היכרות הגיעו האנשים לכאן. זאב נחושתן מעמיר נותן הוראות אחרונות.

סולל בונה כבר הקימו גשר מאולתר על חביות ולוחות על הירדן, שני קילומטרים דרומה מכפר בלום.

בתשע בלילה של השניים בנובמבר מתחילים לנוע. הפרשים בראש. משה – פראנטא יצא על הטרקטור הראשון מהעשרה שגויסו באזור לקראת המבצע. החברים יצאו על פלטפורמות רתומות לטרקטורים.

מייד התחילה בשטח עבודה קדחתנית: הקמת הצריפים בהם חדר האוכל על ידי אנשי סולל ועוזרים, הקמת הגדר, חריש של ארבע מאות ועשרים דונם. מהכפר נשמעות יריות בודדות אך העבודה נמשכת.

אחרי חצות דואגות עשרים בחורות לחלק סנדוויצ'ים בין כולם.

קצת לפני שתיים בלילה התחילה ההתקפה הצפויה של ערביי זוויה. הנוטרים משיבים אש. יש פצועים ביניהם. שלמה בן טוב, הנוטר משכונת התקווה נפצע ונפטר בדרך לאמבולנס בגל הראשון של ההתקפה הוקמו עמדות הגנה לקראת המשך ההתקפה של אנשי זוויה. העמדות נבנו משקי חול ובלוקים.

ההתקפה נמשכה ובכל זאת נמשכה גם עבודת הבניין. משה ושלמה עבדו זה ליד זה בהקמת חדר האוכל. האנשים נשכבו על הקרקע כדי להתגונן. שלמה לא הספיק. כדור חדר דרך קירות צריף חדר האוכל ופגע בשלמה. שלמה נפל על משה. הספיק לבקש סיגריה ונפטר.

לא. הוא לא הספיק לחזור על אמרתו של טרומפלדור. האם מותו שונה בכך?

למחרת צריף חדר האוכל היה גמור. על קיר העץ התנוססו שמו של היישוב החדש ותמונתו של מרדכי רוזובסקי.

עם בוקר הגיעו האנגלים. עוד לפניהם הסתלקו הנוטרים, כדי לא להסתבך.

הנקודה כמעט התרוקנה. בקיבוץ נשארו רק כעשרים חברי הגרעין המייסד. היה זה בוקרו של השלושה בנובמבר 1946, יום א' בחשוון תש"ז.

שלמה בן יהודה ושלמה בן טוב נהרגו ביום העלייה על הקרקע של נאות מרדכי. אתם שלושה ערבים. הגשר על הירדן שנבנה לאחר מלחמת השחרור נקרא גשר שלמה. אחד מחברי נאות שעלו על הקרקע, רפאל, אימץ לעצמו את שם משפחתו של שלמה בן יהודה.

רק בראשית ארבעים ושמונה חודשה במלואה תנופת הבנייה.

בחמישה עשר במאי 1948 נכבשה זוויה.

---

תמונה - ארכיון נאות